ויטוריה טרצי, דייגו מוריגיה, מרגריטה נובלי - בית ספר פתוח פסיכותרפיה ומחקר קוגניטיבי, מילאנו



כי אתה מקנא באדם

מחקרים אפידמיולוגיים ואטיולוגיים הראו כי הן באוכלוסיות קליניות והן באוכלוסייה הכללית, דיסלקציה התפתחותית (DD) מתרחשת בתדירות גבוהה מאוד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות. מהן ההשערות שמסבירות את ההתרחשות המשותפת הזו?



רופאים התפתחותיים רבים היו מבינים שלילד עם דיסלקציה התפתחותית יש לעיתים קרובות ליקויי קשב או תכונות ניכרות של היפראקטיביות. הורים ומורים אומרים: 'מסכן, הוא ילד שמשתעמם ביתר קלות מאחרים וצריך לשחרר קיטור '. כך גם לגבי ילדים עם קשב וריכוז: לעתים קרובות קורה שילדים אלו סובלים מקשיי למידה (קריאה, כתיבה, חישוב). גם במקרה זה המשפטים הנשמעים לרוב על ידי בני המשפחה הם: 'הוא לא קשוב, זה נורמלי שהוא עושה יותר טעויות בקריאה. הוא שוכח את ה- H כי הוא אימפולסיבי וכותב בחיפזון '. ובכן, בהחלט יש אמת כלשהי מאחורי הצהרות אלה, אך יש חוקרים שרצו להעמיק את הנושא.



מחקרים אפידמיולוגיים ואטיולוגיים הראו כי הן באוכלוסיות קליניות והן באוכלוסייה הכללית, דיסלקציה אבולוציונית (DD) מתרחשת בתדירות גבוהה מאוד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD - Carroll et al., 2005; Maughan & Carroll, 2006 ).

לפני שנעבור אפילו להשערות השונות שמנסות להסביר את ההתרחשות השכיחה הזו של שתי ההפרעות, בואו ננסה להבהיר למה הכוונה בדיסלקציה אבולוציונית והפרעת קשב והיפראקטיביות. הראשון הוא מצב תורשתי ביותר, הקיים בכ 3-6% מהאוכלוסייה הכללית. דיסלקציה התפתחותית היא הפרעה הטרוגנית למדי, המאובחנת בדרך כלל בשנים הראשונות בבית הספר היסודי, המאופיינת במחסור בתהליכי רכישת הקריאה. קשיים כאלה ניתן למצוא בפרמטרים של דיוק ו / או מהירות קריאה ומתרחשים אצל ילדים עם יכולות קוגניטיביות תקינות והזדמנויות חינוכיות נאותות (DSM-V; American Psychiatric Association, 2013). דוגמה היא אותם ילדים, בהשוואה לחבריהם לכיתה, הם הרבה יותר איטיים לקריאה, או שהם מהירים אך עושים טעויות רבות.



הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא גם הפרעה נוירו-התפתחותית תורשתית (American Psychiatric Association, 2013). הפרעה זו שכיחה של כ -5% באוכלוסייה הכללית והיא מאופיינת בסימפטומים הניתנים לקיבוץ לשלושה ממדים: חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות (DSM-V; American Psychiatric Association, 2013). בקטגוריית אבחון זו אנו מוצאים, למשל, ילדים שאינם מסוגלים לסיים את שיעורי הבית מכיוון שהם מוסחים בקלות רבה, שאינם מחכים לתורם כאשר הגיע הזמן להרים יד בכיתה, שלא יכולים לשבת יותר מעשר דקות מכיוון שהם לא הם מסוגלים לרסן את הדחף לנוע ולרוץ.

פרסומת מהתיאור הקצר הזה קל להבין כיצד קשיים אלה משבשים מאוד לא רק עבור ילד (והוריו) בגיל בית הספר, אלא גם מאוחר יותר בזמן. מדובר, למעשה, בהפרעות המוגדרות כזמן חיים ואשר, למעשה, נמשכות עד לבגרותן. המצב בו הפרעות אלו מתרחשות יחד אקספוננציאלית מגביר את קשיי חיי היומיום והופך להיות קריטי להיות מסוגל לזהות את שניהם על מנת להתערב ביעילות ומוקדם ככל האפשר.

אישור ספקותם של כמה מומחים לפיהם הופעתם המשותפת של שתי הפרעות נראתה תכופות מכדי שיוחסו לאקריות, הוכח כי דיסלקציה התפתחותית ו- ADHD מתרחשות במקביל בתדירות גבוהה מזו הניתן על ידי המקרה. בדגימות אפידמיולוגיות, הפרעות מתרחשות במקביל בכ-15-40% מהמקרים ותחלואה נלווית יותר אצל ילדים עם ליקוי קשב חמור מאשר בהיפראקטיביות (Gilger et al., 1992). במחקרים שבוצעו על דגימות שנבחרו להפרעת קשב וריכוז, טווח התחלואות הנלוות הוא בין 25% ל -80%, בדגימות שנבחרו לדיסלקציה התפתחותית, אולם טווח התחלואות הנלוות נע בין 15% ל -60% (Dykman et al. ., 1991; Gayan et al., 2005; Gilger et al., 1992; Faraone et al., 1998; Willcutt et al., 2000a, b).

כפי שאמרנו לעיל, השכיחות של ילדים עם דיסלקציה התפתחותית היא כ -4% ושל ילדים עם ADHD היא 5%. אם ההפרעות היו עצמאיות לחלוטין, ההסתברות לרשת את שתיהן תהיה כמעט אקראית, כלומר סביב 0.2% (כלומר 4% x 5%). מכיוון שההערכה גבוהה בהרבה, קל להניח כי שתי ההפרעות חולקות גורמי סיכון כמו וריאנטים גנטיים, גורמים סביבתיים (Petryshen et al., 2009; Willcutt et al., 2000a), תהליכים קוגניטיביים (Shanahan et al., 2006, Willcutt et al, 2005) והיבטים אנטומיים-תפקודיים (Eden et al., 2008) התורמים להופעת שתי ההפרעות. מסיבה זו, החפיפה של שתי ההפרעות מתוארת טוב יותר כהתרחשות משותפת ביחס לתחלואה נלווית, מכיוון שהאחרון מרמז כי הפתופיזיולוגיה הבסיסית של שתי ההפרעות אינה עצמאית ואינה קשורה לסיבתיות (Keplan et al., 2006).

ישנן מספר השערות המסבירות את ההתרחשות המשותפת בין דיסלקציה התפתחותית לבין ADHD. ראשית, חשוב לא לכלול שההתרחשות המשותפת שנצפתה היא חפץ הנגרם על ידי שגיאת הליך דגימה או מבעיות מדידה (Angold et al., 1999). הפתרון להשערת החפץ מיוצג על ידי העובדה ש:

  • שתי ההפרעות מתרחשות בשכיחות גבוהה יותר מהמקרה הן בקרב האוכלוסייה הקלינית והן בקרב האוכלוסייה הכללית (Semrud¬Clikeman et al., 1992; Willcutt & Pennington, 2000a);
  • התרחשות משותפת קיימת במדגם של נבדקים שנבחרו הן לדיסלקציה התפתחותית והן ל- ADHD, בהתאמה עצמאית;
  • שתי ההפרעות מאובחנות במדידות שונות, דיסלקציה אבולוציונית כוללת סוללת בדיקה המורכבת בעיקר ממבחנים קוגניטיביים, ואילו האבחנה של ADHD כוללת גם קריטריונים התנהגותיים (American Psychiatric Association, 2013).

ההשערה השנייה מציעה שילדים עם אחת משתי ההפרעות עשויים להציג סימפטומים של ההפרעה השנייה עקב ההשפעות האטיולוגיות של הראשונה, כלומר מקובל, למשל, שילדים עם דיסלקציה התפתחותית חווים תסכול שמעורר קשיי קריאה ומגלים סימפטומים בלתי קשובים. או היפראקטיביות מוטורית (Pennington et al., 1993; Pisecco et al., 1996). עם זאת, העובדה שתסמינים שכיחים בהפרעת קשב וריכוז מופיעים כתסמינים משניים של דיסלקציה התפתחותית בהיעדר הפרעת קשב והיפראקטיביות ספציפית, ולכן התופעות הלא קשובות כאמור או היפראקטיביות מוטורית אינן מיוחסות להפרעת קשב וריכוז אינה מעניקה שלמות מדעית לכך. הַשׁעָרָה.

המאמר ממשיך בעמודים הבאים:1 2 3 בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה