הנקודה הבולטת של הספרהתחתנתי עם כוכב רוקהוא שלא נראה שיש כוכב רוק בלי שהחצי השני שלו יהיה.



פרסומת אני אוהב את הרדיו, מאז ומעולם מאז ומעולם עקבתי בחריצות קיצונית Radiofreccia, תחנת רדיו שמלווה אותי בבוקר לארוחת הבוקר, באוזניות האייפון שלי במהלך המסע לעבודה, בתורים הארוכים. ברכב ומחכה באורות האדומים, אז ביום של פנאי אני מחליט, תוך כדי זיפ עם הטלפון הנייד שלי, לקרוא משהו כדי לנסות ללמוד עוד על הקולות הנרטיביים או על אדי ברני, לה פרא ודוקטור מאן.

ללה פרה יש משהו מיוחד, אני מוכה בקולה הצלול, החלטי אך המלודי, אז קראתי את הביוגרפיה שלה, אני מגלה שאנחנו באותו גיל, אבל מעל לכל שהיא כתבה ספר על נשות כוכבי הרוק: משם לרוץ לחנות הספרים לקנות את המעבר. זה קצר.



העטיפה ללא ספק במקום: גיטרה חשמלית לבנה לבושה ככלה שולטת באור הזרקורים של במה, מאחור התצלום של פרנצ'סקה קוואלי, המכונה 'לה פרא', שמלת גברת כהה כהה ומראה נחוש. דף ראשון בספר, כ -120 עמודים, מושלם לטעמי כקורא, מחולק לעשרה פרקים, כל אחד מהם מספר את סיפורה של כלת סלע מפורסמת.

אני מדפדף ומזמין את הספר מחדש אז אני מחליט איך לקרוא אותו, ישנם עשרה פרקים המתאימים לעשרה מפגשים עם כמה שיותר נשות רוק, ולכן אני מחליט ליהנות מהפרקים השונים במקומות ובזמנים שונים, אחד בבית, אחד על החוף, אחד בהפסקה. ארוחת צהריים בחדר שלי, אחת על מרפסת הבית וכו '. אז אני אשליה שזה יהיה קצת כמו לפגוש את כל הנשים האלה בנפרד כדי שאוכל להקדיש להן את כל הזמן הדרוש, כן בקיצור, כמו עשרה דייטים עם עשר נשים שיש להן באמת הרבה לספר לי.



פרסומת הספר קורא ממש טוב, הוא חלק וקל להבנה, כתוב במשטר לשוני מודרני ולכן מתאים לכל סוג של ציבור. הסיפורים המסופרים, הם הסיפורים הקלאסיים של הרוק, הם מספרים על חיים ואהבות חזקות, אכן חזקות מאוד, יש חוט משותף שחוזר על עצמו בסיפורי הדמויות המאופיינות באלימות והתעללות בילדות שמשפיעים אז על חייהם הבוגרים של הגיבורים בהם יוצרים את הרקע מִין , תְרוּפָה , כּוֹהֶל , נישואים הרוסים ואהבות חדשות, סיפורים של דוגמניות וחברים למשחק שבשלב מסוים בחיים הופכים לפילנתרופים נלהבים, והכל במסגרת גדולה שיש לה עודף כמילת המפתח.

הנקודה הבולטת של הספר היא שלא נראה שאפשר להתקיים כוכב רוק בלי החצי השני שלו במה שאולי יש פסיכיאטרים שאולי מכנים 'folie à deux'.

אבל מה שמייחד את הספר באמת הוא הקול הסיפורי.

'לה פרה' מבטא את הפרקים השונים באמצעות נרטיב שמזכיר מאוד את קלטות הקלטות של שנות ה -80 בהן הפקדים היו פשוט מנגנים, עוצרים, חוזרים. כן, בסיפורים השונים שמם של הגיבורים משתנה, אך הדינמיקה, לטוב ולרע, נותרה תמיד דומה מאוד, וחוזרת על עצמה כך שנראה פשוט להקשיב לקלטת הרגילה. הסגנון של מנחה הרדיו, במקרה זה סופר, הוא באמת מאוד מתאים, מקורי, אבל מעל לכל אישי: אתה יכול לשמוע את זה בכל משפט בספרה, פשוט היא בעבודה היא שמספרת לנו את ההיסטוריה של הרוק.

הספר מנוסח כאילו מצד אחד האזנו למוזיקת ​​הרוק הקלאסית המקורית מאוד דרך סיפורי הגיבורים, מצד שני ה'לה פרה 'אשר באמצעות הקריינות שלה משמש מתופף, או נותן את המקצב, ולבסוף הקורא, שאחראי על השיפוט הסופי המתווך על ידי הניסיון והרגישות של עצמו.

טכניקות מוטיבציה ללמוד

לדעתי זה בהחלט ספר לקרוא, לטעום, אך מעל לכל לטעום ייחודי מסוגו לא כל כך עבור התוכן כמו למבנה הרב-קומתי שהופך אותו למקור ולא מוטל בספק.